סרטה האוטוביוגרפי של מיכל בת־אדם עוסק בלבטי האהבה הראשונה של ילדים בקיבוץ, בקנאה, בתככים, ברוע לב, בשמחה לאיד, וגם בחברות ובנאמנות – כל אלה דרך עיניה של איה, ילדת חוץ תל־אביבית שנשלחת לגור בקיבוץ במשך שנה אחת. הסרט דן בקונפליקטים בין התרבויות המנוגדות של אותה עת בחברה הישראלית, בתקופה שהקיבוצים עוד מילאו בה תפקיד מפתח, ובוחן את היחסים בין בת העיר הזרה לבת המשק תוך שהוא מדגיש את ההבדלים והמתחים ביניהן.